בועז, אני לא מאמין.
בגיל 50, עשיתי כאלה שינויים.
מרגיש שדי שחררתי את המסכנות, הקורבנות,
את הלהיות קטן.
יש לי מערכת יחסים חדשה עם אבא יבדל"א.
גם עם הילדים.
פתאום עם ניצוץ בעיניים, מלא תשוקה.
יודע פתאום מה רוצה לעשות בחיים ובהתלהבות גבוהה.
אבל...תגיד לי בועז...
(ואני כבר שומע את הפחדים)
כמה זה אמיתי?
כולה 10 מפגשים, פחות משלושה חודשים.
אולי זה שיא שיעלם?
אולי הישג שיבלע?
תבטיח לי שלא אפול,
שלא אסוג אחור,
שלא תבוא עוד נפילה.
ואני,
כן אני,
מבין ללבו כל-כך.
מכיר מעצמי.
את הפחדים, הנפילות, העליות והשינויים.
וכן, את הפחד שמשנים ומצליחים.
נחזיק בזה?
זה אמיתי?
האם באמת השתנה משהו בפנים?
(ולפעמים הסביבה משקפת דברים אחרים)
אז אמרתי לו כך:
רע אהוב.
עשינו תהליך עמוק ומופלא.
שמתחברים לילדות, ומקבלים כלים,
דברים מתרפאים.
זה הכול שלך.
הרי את העבודה עשית בעצמך.
זה הכל בין המפגשים.
ריפאנו ביחד,
אבל אתה לקחת את הכלים ואת עצמך למקומות חדשים.
מה שהרווחת לא יושב ריקם.
אתה באמת שם.
אבל צר לי בנקודה אחת אותך לאכזב.
לא יכול להבטיח דבר.
בעצם כן יכול להבטיח.
אתה עוד עומד ליפול על הפנים.
אתה עוד עומד לקבל מכות לא פשוטות בחיים.
יש התקדמות ויש נסיגה.
אין פה קו ישר להארה.
אתה עוד תחווה נפילה ועוד נפילה.
אבל שים לב.
ספירלה קוראים לזה.
יש דברים שנרפאו.
ויש דברים שתפגוש שוב בחיים.
תחזור לזה,
אבל ממקומות יותר טובים, יותר גבוהים.
וכיצד תזהה את זה ?
שים לב, אהוב יקר.
כאשר אתה יוצא מהבור
תראה מה קרה.
איך היתה הנפילה?
ותגלה שלעתים משך הזמן התקצר, ולעתים העומקים (הכאבים),
ובד"כ גם וגם.
אתה לא תחזור אחורה לעולם.
אבל המסע...מסע החיים.
מסע המודעות, ההתפתחות, הקשיים וההישגים.
לא נפסק כנראה לעולם.
כן, גם שהדברים משתנים.
כן, גם שפרצנו גבולות שפעם נראו דמיוניים.
תמיד יש עוד גילויים.
תמיד יש עוד העמקה.
לאלו שהולכים בדרך,
לאלו השואלים,
בדרך בין כאן לשם
(רוצים גם לפרוץ דרך, להתגבר על מכשול קטן או גדול. פרטי הקשר שלי כאן).
ובבלוג הזה שלי, יש תמיד קטע מוזיקלי,
ותמיד עם מילים.
והפעם חיפשתי את המילה - מסע
journey.
והגעתי לקטע של מארק אליהו.
אינסטרומנטלי.
והחלטתי שזה זה.
אז פעם ראשונה, המוזיקה לבלוג הינה אינסטרומנטלית בלבד.
ונראה לי שהיצירה הזאת מתארת את העליות, הירידות, הקשיים והשמחות של הדרך.
לפחות בעבורי.
תהנו.
.