העימות בדרום,
חגים, מועדים, שינויים.
תקופה מורכבת וקשה להכלה.
במיוחד אם אתם מחוברים ללב,
רגישים,
ובהתבוננות עצמית וגם בסביבה.
ומדבר עם מתאמניי בדרום.
ואחת משתפת ברגשות "הקשים".
חוסר שליטה.
אובדן עשתונות.
חוסר ידיעה.
אי ודאות.
דאגה לילדים,
למשפחה,
לעצמי.
חוסר הבנה.
הרגשות שאנחנו מכנים "קשים".
לא אוהבים לפגוש אותם,
מדחיקים.
והרי אצל כולנו הם שם נמצאים,
או קבורים.
הרי גם ביומיום זה נמצא, זה קיים.
תחושת חוסר הידיעה, חוסר השליטה,
אובדן העשתונות ועוד "כאבים".
גם שהכול "בסדר" , הדברים משתנים.
זוכרים את מה שהבודהא אמר?
הכל לא יציב,
לא קבוע,
לא באמת ידוע.
it's uncertain isn't it ?
והזמן הזה.
הימים האלה.
ימי זיכרון וימי שמחה.
העימות בדרום.
וכל התקופה.
מעצימה בהרבה את אותם הדברים.
זה מפגיש אותנו עם כל אותם כאבים.
פחדים.
אלו שב"יומיום" אנחנו בורחים/ מטאטאים.
ולפעמים יש גם רגשות “חיוביים” שמצטרפים
כך גיליתי.
“רווחים” לזאת התקופה.
אני נוכח.
אני חי.
אני עם המשפחה.
אני בכאן ועכשיו.
אל מול האיום הזה,
כל "השטויות " בחיי מתגמדות.
רואה את הדברים האמיתיים, החשובים,
את מה שהנשמה ממני מבקשת באמת לעשות,
לא את כל השטויות והמעקפים.
אז יש “רווחים” ויש "מחירים",
וכמובן, כל הזמן, ותמיד,
יש גם המון פחדים.
זה המצב.
אלו החיים.
באנו לכאן (לעניות דעתי)
לעשות עבודה,
להתפתח,
להרגיש יותר טוב עם עצמנו,
ולפעמים גם יותר רע.
"להרגיש" אמר ארקדי דוכין, מורי ורבי.
(קישור לשיר של ארקדי כאן,
כי בחרתי שיר אחר לפוסט הזה הפעם)
ואני מחרה אחריו.,
וגם ממליץ,
לתרום בעולם.
להביא אהבה.
מקווה שההסתכלות הזאת,
תתן לכםן מתנה קטנה.
גם תקוה.
זאת הדרך בעיני,
ואין שום מטרה.
מדוע השיר הזה עלה מכל השירים?
לא ממש ברור לי.
ומבין שמצד אחד אנחנו אבק ברוח.
ימינו כצל עובר וכעפר כלה
ומצד שני, ברור גם שנולדנו ביום שהעולם לא יכל להסתדר בלעדינו.
אז בין שתי הקצוות הללו, (קצת קונפליקט בעיני) אני חי.